יום שישי, 9 ביוני 2017

איך להכין כרוב כבוש


כרוב כבוש זה נהדר, ואחד הדברים הקלים יותר להכנה. עשר דקות עבודה, אז כעשרה ימים המתנה, והוא יוצא מופלא. אני בדרך כלל מוסיף גרגרי חרדל שנותנים חריפות מעודנת, אבל זה ממש לא חובה.

המצרכים: כרוב, מלח, ואם רוצים אז גרגרי חרדל.

קודם כל: חותכים את הכרוב. לא דק מדי ולא עבה מדי, לא ארוך מדי ולא קצר מדי. בערך ככה:

מוסיפים משהו כמו שלוש-ארבע כפיות מלח לראש (כאן יש חצי ראש עם שתי כפיות), ואז לשים בידיים שבע עד עשר דקות. המטרה של הלישה היא לשבור את הכרוב ולהוציא ממנו מספיק נוזלים שיכסו אותו. בלי לישה טובה - הוא יעלה עובש וירקיב במקום להיכבש. אל תוותרו על החלק הזה.


אחרי הלישה מוסיפים את גרגרי החרדל, אם רוצים, והכרוב נראה ככה:

מהקערה בה לשנו מעבירים את הכרוב לצנצנת, ומניחים כוס או אבן חלקה על הכרוב כדי שישאר מתחת לנוזלים שלו. כרוב שיהיה מעליהם יעלה עובש, אז צריך ללחוץ חזק ולסגור עם מכסה.


זהו, זו כל העבודה. מניחים במקום מוצל ומחכים. כל כמה ימים אפשר לפתוח כדי לשחרר את הגזים שהכרוב נופח, ולערבב קצת במזלג. צריך להקפיד לשוב וללחוץ על הכרוב אחרי הערבוב כך שישאר מתחת לנוזלים שלו.


וזהו, אחרי כעשרה ימים עד שבועיים - הכרוב מוכן, והוא נהדר.

יום שבת, 27 במאי 2017

איך מכינים חרדל

סוף האביב זו העונה בה מתייבשים צמחי החרדל ותרמיליהם עדיין לא נפתחו לשחרר את גרגריהם מקרבם. הזדמנות מצוינת ללקט קצת תרמילים כאלה ולהכין את הממרח הצהבהב חרפרף. 
הדבר העיקרי שנדרש לצורך ההכנה הוא סבלנות, והרבה ממנה, כי לא פשוט להוציא את הגרגרים השחורים הללו. אבל עם קצת נחישות, ואיזה טריק או שניים, הכל מסתדר.

הדבר הראשון שצריך לעשות זה למצוא צמחי חרדל. באזור שלי הם גדלים בהמוניהם בכל מקום, כך שכל מה שצריך לעשות זה ללפות את גבעול הצמח ולמשוך כלפי מעלה כדי לקטוף את התרמילים. כפפות עבודה יקלו על הידיים.
תרמילי צמח החרדל 
אז קטפנו כמות נאה, וצריך כמות נאה כי בכל תרמיל יש לא יותר מארבעה גרגרים, כך שצריך כחמישה צמחים כדי לייצר צנצנצת קטנה וצנועה של ממרח. 
הכלים הנדרשים לשלב הזה:
שקית פלסטיק (לא ניילון, כי הוא נקרע, ולא בד, כי הקוצים יתקעו בו ואי אפשר יהיה להוציא אותם אחר כך)
מסננת פסטה
מגש גדול
כלי לאיסוף הגרגרים

מפרידים בין המוץ לחרדל
שמים את התרמילים בשקית הפלסטיק, ומכים עליה בידיים, או בעזרת מערוך כדי לשבור את התרמילים ולשחרר את הזרעים. זו לא צריכה להיות הכאה אלימה, אנחנו לא רוצים למעוך את הזרעים, אלא רק לשחרר אותם.
אחרי כמה מכות ומעיכות אפשר לשפוך אותם לתוך מסננת הפסטה שעומדת על המגש הגדול. מהמסננת יתחילו ליפול הגרגרים יחד עם מוץ וענפים קטנטנים. נערו את המסננת שוב ושוב, ומעכו מדי פעם בידיים את תוכנה כדי לשחרר גרגרים עקשנים, עד שתרגישו שאין יותר (או יש מעט) גרגרים שנשארו בתרמילים. זה תהליך ארוך, אז נדרשת סבלנות.






אחרי שכל הגרגרים יצאו מהמסננת, מתחיל החלק המעניין. קודם כל אפשר לנער את המגש ולהקפיץ את תוכנו באוויר כדי לנפות את המוץ. אחרי כמה דקות כאלה ישאר פחות מוץ שיקל על העבודה. אחר כך יש כמה שיטות להפרדה, ואחרי ניסיון של כמה מהן, זו השיטה שבחרנו:
לוקחים חופן של גרגרים ומוץ ביד אחד, ואז מעבירים את תוכנו מיד ליד תוך נשיפה עדינה. זה נשמע מתיש, אבל זה עובד. שיטות נוספות שניסינו ועבדו משמעותית פחות טוב: עבודה עם כמה מסננות, יריעת פלסטיק עליה מתגלגלים הגרגרים, שיקוע במים כדי שהמוץ יצוף (אל! תעשו את זה, זה יהפוך את הגרגרים לדביקים ברמה שיהיו לא שמישים), אבל אם ניסיתם ומצאתם שיטה טובה יותר - תמיד נשמח לשמוע עליה כאן בתגובות.

אחרי שסיימתם להפריד את הגרגרים מהתרמילים - מגיע החלק הקל: להכין את הממרח. לצורך כך נידרש ל:
מטחנת תבלינים טובה
שמן זית
חומץ (לא סינתטי!, אני משתמש בחומץ תפוחים טוב, אבל כל חומץ סביר יעשה את העבודה)
מלח
מים
אופציה: סילאן כדי לעדן קצת את החריפות, לחובבי הז'אנר

טחינת החרדל בעזרת מטחנת תבלינים

במטחנת תבלינים שמים חלק מהגרגרים. חשוב לא לשים יותר מדי כדי לדאוג לטחינה אחידה, ואפשר לעשות כמה "נגלות" של גרגרים במטחנה. טוחנים היטב עד שמתקבלת אבקה, ושמים אותה בקערה.

מוסיפים את המלח, ואז לאט לאט מתחילים להוסיף את השמן  (מערבבים), מים (מערבבים), חומץ (מערבבים), וממשיכים להוסיף שמן ומים תוך ערבוב מתמיד עד שמתקבל המרקם הרצוי. כדאי להוסיף קצת כל פעם ולערבב כדי להרגיש את המרקם, שלוקח לו כחצי דקה של ערבוב אחרי כל הוספה עד שהוא נסגר על עצמו. חשוב לא להוסיף יותר מדי חומץ, אבל שמן זית ומים - חופשי. המרקם צריך להיות גמיש, אבל לא נוזלי מדי. זה קצת דומה להכנה של טחינה, באיזשהו שלב מגיעים לנקודת הקסם. אפשר גם לטעום תוך כדי על מנת להרגיש אותו טוב יותר.

אם בחרתם להוסיף סילאן (או דבש, אני לא שופט) - זה הזמן. מערבבים היטב - וזהו - החרדל מוכן. מעבירים לצנצנת, והוא נשמר במקרר תקופה יפה.

החרדל מוכן


יום שבת, 28 בנובמבר 2015

פלאפל

בניגוד לנרטיב הפופולרי, פלאפל לעשות זה די פשוט. ברצינות, כל מה שצריך זה קצת חזון וקצת גישה למעבד מזון. הדבר העיקרי שצריך לקחת בחשבון זו השריה של גרגרי חומוס לילה קודם, וההכנה עצמה לא צריכה לקחת יותר מרבע שעה.
לפלאפל מתאימים יותר גרגרי החומוס הגדולים יותר, בניגוד לקטנים שמתאימים להכנת המשחה, ויש להשרות אותה בקערה עם הרבה מים, שמחליפים כל כמה שעות עד שהגרגרים תפוחים ונאים.

החומרים:
גרגרי חומוס (גדול) מושרים למשך לילה
תפוח אדמה
בצל
חלה (או לחם אחר, לא צריך להיות טרי)
פטרוזיליה
כמון
מלח
פלפל לבן
שמן לטיגון

בתמונה: מעבד מזון עם החומרים הדרושים
לעבודה:
למעבד מזון מכניסים את תפוח האדמה, הבצל, והפטרוזיליה, וטוחנים קצת.
אז מוסיפים את גרגרי החומוס וטוחנים הכל ביחד לזמן קצר. 
מוסיפים את התבלינים, מרטיבים את החלה, קורעים אותה, וטוחנים עוד קצת.
אחרי הטחינה הראשונה מוסיפים את הגרגרים

העיסה שנוצרת צריכה להיות גסה ואוורירית, אז לא לטחון יותר מדי. זה צריך להראות בערך ככה, וכשיוצרים כדורים הם צריכים להישאר בצורתם ולא להתפרק:
העיסה, אוורירית וגסה

זהו, זה כל הסיפור. עכשיו מרתיחים שמן בסיר (צריך להיות עמוק מספיק כדי להטביע כדור, זה לפחות חצי בקבוק שמן), וכשהוא רותח - זורקים פנימה (בזהירות!) את הכדורים. אסור שיגעו זה בזה, ועדיף לא לשים יותר מדי בכל נגלה כדי שלא יקררו את השמן. אחרי חצי דקה בערך צריך לנתק אותם מרצפת הסיר באמצעות כף גדולה (בזהירות שלא לפרק אותם), ואז הם צפים ולא ידבקו יותר. כשהצבע משחים - זה הזמן להוציא אותם.
ככה הם נראים בסוף
זהו, ובאללה אל עזים, אין להם טעם של גפילטעפיש.

יום שישי, 21 במרץ 2014

דבר עם קדאיף

היום הגיע לידי קדאיף. אף פעם לא הכנתי קדאיף, ובהעדר ג'יבנה ראויה כנאפה היא לא אופציה, אז ניסיתי משהו אחר, מנה עיקרית מלוחה.
במחבת גדולה שמתי כמות נדיבה של שמן זית, הדלקתי אש קטנה, והוספתי:
  • שני בצלים חתוכים, שטוגנו עד שנהיו שקופים
אז הוספתי:
  • טופו מפורר
  • כרובית קצוצה דק דק
  • גבעולי סלרי קצוצים
  • רגליים של פטריות שמפיניון, קצוצות
  • אחרי קצת זמן, כובעים קצוצים של אותן הפטריות
טיגנתי היטב עד שכל העניינים קיבלו צבע חום בהיר, מדי פעם צריך להוסיף עוד טיפה שמן זית, ואז הוספתי:
  • קצת צנוברים
  • פקאנים קצוצים
  • איזה רבע כפית שמן שומשום
ואז תבלינים: (זה מה שהיה לי, אני בטוח שזה יצא יופי גם עם תיבול אחר)
  • פפריקה מתוקה
  • פפריקה חריפה
  • פלפל לבן
  • ראס אל חנות
  • כמון
  • כפית סוכר חום
  • מלח
נתתי לזה להיות,הוספתי קצת שמן זית, ואז קצת מים ואידיתי עד שנעלמו. זהו, זה המילוי. 

את הקדאיף צריך "לפתוח" עם שומן. אני השתמשתי בחמאה, אבל גם שמן זית יעבוד: מפרידים את השערות עם הידיים, שופכים חמאה מומסת (או שמן זית), ומשחקים עם העניינים עד שכל השערות עטופות יפה. לא צריך להגזים בשומן, אבל גם לא לקמץ.
אחרי שהשערות מוכנות:
  • שמתי חמאה במחבת נקיה (הכי טוב: סמנה, יעבוד גם עם: שמן זית) והתחלתי לסדר כמות יפה של שערות על המחבת.
  • כשכל המחבת היתה מכוסה, שמתי את המילוי של הטופו והירקות עד שכיסה הכל
  • עוד שכבה של פטרוזיליה קצוצה
  • ואז עוד שכבה של שערות קדאיף.
ככה זה נראה, פחות או יותר, עם השכבה העליונה
מטגנים כמה דקות עד שהלמטה נהיה חום ופריך. צריך קצת אמונה, אבל אפשר גם לבדוק עם כף עץ. כשבטוחים שזה מוכן מלמטה - מתחיל החלק המאתגר:
מגלישים את העניין מהמחבת לצלחת שטוחה, שמים עוד חמאה (או סמנה, או שמן זית), ואז - עם המון אמונה, הופכים את הצלחת לתוך המחבת. החלק החום צריך להיות עכשיו למעלה, והשערות הלבנות למטה, מיטגנות.
הנה זה אחרי ההפיכה
מחכים עוד כמה דקות עד שגם הן הופכות חומות ופריכות, אפשר להוסיף עוד טיפה שומן לצדדים, ומגלישים שוב לצלחת.
וזהו, מוכן. 
ככה נראית פרוסה של הדבר הזה. זה מאוד טעים
תוך דקות כבר לא נשאר כלום. 

יום שבת, 25 באוגוסט 2012

תאנים בסירופ

זה קינוח שזמן ההכנה ברוטו שלו הוא 2 דקות, אבל הוא קל ונפלא לסיום ארוחה קיצית.
אז כמה קצר, ככה פשוט: שוטפים תאנים, מגלגלים אותם בסוכר, ומניחים אותם בתבנית מתאימה לתנור או טוסטר אובן אחרי ששימנו אותה בחמאה:
מוסיפים קצת מים לתבנית (בערך שתי כפות)
שמים בתנור (או טוסטר אובן, גם עובד) תחת "גריל" למשך עשר דקות או עד שכל גרגרי הסוכר נעלמים, מוציאים, מקררים, עוטפים בניילון נצמד (מקררים קודם, כן?) ומכניסים למקרר לשעתיים בערך.
זהו - מוכן ונהדר!

קישואים קטנים ממולאים - קוסה מחשי צמחוני

להכין קישואים קטנים ממולאים זה סוג של ריפוי בעיסוק. זה דורש המון זמן, המון סבלנות, ואהבה גדולה לקישואים קטנים ממולאים, אחרת בשביל מה אנחנו עושים את כל זה. המנה המקורית נקראת קוסה מחשי, אבל מכיוון שהמתכון הזה לא נאמן עד הסוף למקור (אני לא מטגן את הקישוא לפני הבישול, ו) - בואו נקרא לזה קישואים קטנים ממולאים.
אני ממלא את הקישואים בפריקה (פריקי) שזה חיטה ירוקה עם טעם קצת מעושן, ומתבל בבהרט, אבל אפשר לעשות את זה גם עם אורז וקינמון, בורגול, או כל דגן אחר. אז לפני שמתחילים מבשלים כוס פריקי עם כוס וחצי מים וקצת מלח בערך 20 דקות.
לעבודה: מתחילים בלרוקן את הקישואים. אני בטוח שבפור שף או חנויות הבישול המפונפנות יש מכשיר שמיועד לריקון קישואים קטנים שודאי עולה 180 שקל ועשוי מסיליקון שמופק משיניים של אינואיטים, אני משתמש בידית של כפית: תוחבים אותה כמה פעמים לבשר הקישוא אחרי שקטמנו אותו משני הצדדים, ואז בתנועות מעגליות של מישהו שמלקלק צנצנת דבש מגלף את בשרו החוצה לתוך קערה כדי להשתמש בו אחר כך להכנת המילוי.
ככה עושים לכולם, שהשאיפה היא להשאיר כמה שפחות קישוא, אבל שעדיין יהיה מספיק מוצק וחזק להחזיק בתוכו את המילוי:
עכשיו מכינים את המלית יחד עם מה שהוצאנו מהקישוא:
במחבת עם שמן זית ופלפל סודאני קטן מטגנים בצל עד שמשחים, מוסיפים שום קצוץ וכעשרים שניות אחר כך מוסיפים את מה שהוצאנו מהקישוא. אבל סתם לשפוך את זה כי בינתיים זה הגיר די הרבה נוזלים. מה שצריך לעשות הוא לקחת את העיסה לתוך כף היד ואז לסחוט עד שכל הנוזלים יוצאים. את העיסה היבשה מוסיפים למחבת, מוסיפים בהרט, כורכום, מלח ופלפל שחור טרי ומערבבים עד שצבעה חום, אז מוסיפים כמה כפות מהפריקי שיחס הירקות/דגן יהיה בערך 1:1, מערבבים עד שמתייבש קצת (בערך שלוש דקות) ומכבים את האש.
נותנים לזה להתקרר קצת, ובינתיים שמים שלוק מכובד של שמן זית בסיר גדול ומרפדים אותו בעגבניות ובצל פרוסים לפרוסות עבות:
עכשיו הקטע המלוכלך: בעזרת האצבעות לוקחים קצת מהמילוי ותוחבים לתוך הקישוא, את הקטנים יותר ממלאים עם הזרת, ולגדולים אפשר להשתמש באצבע. דוחסים שיהיה צפוף, אבל לא צפוף מדי כדי שלא יצא פירה:
כשהכל מוכן מסדרים אותם על הירקות הפרוסים ומדליקים אש מתחת למחבת:
כשהשמן חם ומתחילים לשמוע קולות פצפוץ, מוסיפים מים רותחים שהומסו בתוכם סילאן (תמרים או תאנים, אפשר לשים דבש במקום), חוואיג', פלפל לבן, מלח, וכורכום עד שיגיעו לחצי הגובה של הקישואים, מכסים את הסיר ומנמיכים את האש. מדי פעם מרימים את המכסה ומגלגלים בזהירות את הקישואים. אחרי בערך שעה מכבים את האש ונותנים לזה לנוח קצת, מגישים עם יוגורט.

יום שישי, 24 בפברואר 2012

פאסט פוד צמחוני ודקדנטי: המבורגר טופו ופטריות, לחמניות והום פרייז

אי אפשר באמת לקרוא לזה פאסט פוד, כי לוקח לפחות שלוש שעות להכין את זה, אבל ארוחת ההמבורגר הצמחוני עם ההום פרייז היא המון כיף, ואם מוותרים ולא מכינים לבד את הלחמניות אפשר להכין הכל תוך שעה. 

לחמניות:
חצי קילו קמח לבן
רבע חבילת חמאה מומסת
שמרים יבשים (כדורים קטנים כאלה ששומרים במקרר)
מלח
סוכר
מים
ביצה לציפוי
שומשום (אני מעדיף מלא, אבל לא חייבים)

מערבבים את כל החומרים היבשים, עושים גומה באמצע, שופכים קצת מיים ומתחילים ללוש. מוסיפים עוד מים לפי הצורך עד שיוצא בצק גמיש ונהדר. מכסים במגבת ומניחים לתפוח. אחרי שעה-שעה וחצי מחלקים את הבצק לששה כדורים ומניחים לתפיחה שניה. זה נראה בערך ככה:

אחרי שתופח מסדרים בתבנית, טורפים את הביצה בכלי קטן ומושחים את הכדורים בעזרת מברשת. זה הזמן לשים שומשום ולדחוף לתנור חם (180 מעלות). 
לפני התנור
אופים במשך עשרים דקות בערך עד שמזהיב, וזהו - מוכן


הום פרייז:
בערך 4-5 תפוחי אדמה בינוניים
בערך חצי חבילת חמאה
רוטב צ'ילי מתוק

חותכים את תפוחי האדמה לקוביות, חותכים את החמאה לקוביות, מוסיפים רוטב צ'ילי מתוק, מערבבים, שמים בתנור חם מאוד (230 מעלות) לעשרים דקות, אז מורידים את החום לבערך 180 מעלות ומשאירים ל20-30 דקות נוספות עד שפריך ונהדר.
לפני התנור
מוכן. פריך מבחוץ ורך מבפנים
המבורגר צמחוני:
חבילת טופו
חצי חבילת פטריות
שביבי שקדים
בצל בינוני
מיסו חום
פירורי לחם
2 ביצים
חרדל
שמן שומשום
רוטב סויה

מפוררים את חבילת הטופו לקערה, קוצצים את הבצל והפטריות, מוסיפים את שאר החומרים ומערבבים. 
קוצצים גם את השקדים
יוצרים קציצות נחמדות ומניחים בצלחת שיתגבש. מחממים שמן במחבת, כשחם זורקים פנימה פלפל צ'ילי יבש, ומתחילים להניח את הקציצות בפנים אחת אחת. זה נראה בערך ככה:
הופכים בזהירות כדי שלא יתפרק
כשהכל מוכן, הגיע הזמן להרכיב.:
ולהתפעל:
ולאכול: